לעומת זאת, על פי מודל נחלת הכלל (מודל “public domain” ) דיני זכויות היוצרים הנם מערכת משפטית אשר נבנתה במיוחד על מנת לקדם את האינטרס הציבורי בכך שהיא מעניקה תמריצים ליוצרים ליצור תוך שמירה על זרימה חופשית של מידע אשר עליו מבוססת המקוריות/יצירתיות.
על פי מודל זה דיני זכויות היוצרים הנם קוגנטיים, או לפחות חלק מהם, והצדדים אינם יכולים לעקפם שכן אי אפשר להקריב את אינטרס הציבור על מזבח הסכם דו-צדדי. על אף הבעייתיות בזיהוי אותם חלקים של דיני זכויות היוצרים אשר הנם קוגנטיים, זהו המודל אשר מוצא ביטוי נרחב בפסיקה האמריקאית.
מודל זה מבוסס לא רק על שיקולי מדיניות (אינטרס הציבור ככלל והאינטרס בזרימה חופשית של מידע ועובדות) כי אם גם על שיקול כלכלי לפיו הגנה החורגת מדיני זכויות היוצרים תחייב הוצאה כלכלית על איתור וניהול מו”מ על תשלום חוזי עם בעל ההגנה. המשק בכללותו, כמערכת, ניזוק מחוסר היכולת לבנות על הקיים וזה חונק יצירתיות. חוזה אשר אינו מאפשר בניה על הקיים ואינו מאפשר זרימה של מידע מפחית מן היעילות הכלכלית .
מודל זה הנו, כאמור, המודל הדומיננטי בדיני זכויות היוצרים בארץ ובארה”ב; והוא מקבל עיגון קוגנטי בחוק הפדראלי האמריקאי לפיו המדינות אינן יכולות לעקוף את דיני זכויות היוצרים הפדראליים (דוקטרינת ה preemption) לאור הדומיננטיות של מודל נחלת הכלל ההשלכה של קביעה כי דיני זכויות היוצרים מחייבים את פרסום קוד המקור הנה כי תוכנות אשר יותירו את קוד המקור מוסתר לא ייהנו מהגנות זכויות היוצרים.