כאמור, העברות הקבצים העיקריות הן באמצעות אתרי השיתוף.
שיתוף הקבצים ברשת יכול להיות בשתי צורות:
שיתוף קבצים מבוזר
מיושם בפרויקטים כדוגמת Gnutella ו FreeNet . בתצורה זו, לא קיים כל שרת מרכזי, או גוף מרכזי כלשהו המכוון את המידע או מקשר בין נקודות הקצה השונות על פני קהיליית המשתמשים הנוצרת, אלא באמצעות שימוש בטכניקות שאילתות שונות ובאלגוריתמי חיפוש, מוצאת כל נקודת קצה את דרכה בקהילה, ללא יד מכוונת.
שיתוף קבצים ממורכז
מתבצע בפרויקטים כגון Napster. בתצורה זו, קיים שרת מכוון אשר מחזיק מאגר מידע לגבי תוכן המידע או מיקום נקודות הקצה השונות.כאשר נקודת קצה מעוניינת בקבלת מידע מן הקהילה, היא פונה לשרת והוא המספק ומעניק לה את המידע הדרוש בכדי להתחבר בסופו של דבר לנקודות קצה אחרות ולבצע העברת מידע.
עם זאת לא רק שירים יכולים להיות ברשת- ניתן להעלות גם תוכנות מחשב.
דיני זכויות היוצרים באים להגשים מטרה חברתית באמצעים כלכליים: עידוד היצירתיות באמצעות מתן מונופול מוגבל ליוצר על מנת לתמרץ יצירה.
פרדיגמה זו באה לידי ביטוי ברור הן בחוקה האמריקאית הקובעת כי מטרת דיני זכויות היוצרים הנה לפתח את המדעים והאומנויות; והן בספרות ובפסיקה.
מתן הגנת זכויות יוצרים לתוכנת מחשב מוסיף מימד שלישי והוא ההיבט המדעי/ טכנולוגי.
תוכנת מחשב בבסיסה היא טכנולוגיה, וכי העניין בתוכנה אינו שורות הקוד כשלעצמם, כי אם ההתנהגות אליה התוכנה מכוונת, הטכנולוגיה הטמונה בה, התוצאה אותה היא משיגה על מסך המחשב.
ראינו כי מטרת ההגנה על קוד המקור היא למנוע את העתקת התוכנה ועמה את התנהגות התוכנה.
ההגנה אשר ניתנת לתוכנות מחשב הנה איזון של האינטרסים במשולש: כלכלה, מדע/טכנולוגיה וחברה; כאשר כל ציר מושך לכיוון אחר.
זכויות היוצרים חייבים לאזן בין האינטרסים השונים על מנת להשיג את התוצאה שלשמה הם קיימים.
התשובה לשאלה “איזו הגנה ראוי ליתן לתוכנת מחשב” תלויה בתשובה לשאלה “על מה אנו מבקשים להגן כאשר אנו מגנים על תוכנת מחשב”. התשובה לשאלה זו תלויה באיזון הרצוי בין צירי המשולש מדע – חברה – כלכלה.
ראינו כי העניין בתוכנה הוא ההתנהגות אליה מכוונת התוכנה. לדוגמא בתוכנת מעבד תמלילים: היכולת לכתוב על מסך מחשב אותיות המתחברות למשפטים ומילים, לערוך אותם בצורה נוחה, להעתיק חלקים ולהעביר למקום אחר, להדפיס וכיו”ב.
אולם דיני זכויות היוצרים אינם מגנים על ההתנהגות, כשם שאינם מגנים על התוצר של ספר כתוב; שהרי על פניו ברור כי אין מטרתם למנוע פיתוחה של כל תוכנת מעבד תמלילים אחרת.
העתקה מהירה וזולה של תוכנה בה הושקע הון עתק בפיתוח, ללא יכולת של המפתחים לקבל החזר על עבודתם מהווה כשל שוק וחסימה של היצירה, היות ויקטין השקעות בפיתוח בעתיד.
יוצר התוכנה מעוניין לקבל החזר נאות על השקעתו ואילו קוד פתוח יאפשר “רכיבה חופשית“: העתקה קלה, כתיבת תוכנות מתחרות, כתיבת תוכנות נגזרות אשר רוכבות על ההשקעה אשר נעשתה על ידי יוצר התוכנה, ללא פיצוי נאות של יוצר התוכנה. זהו כשל שוק שאין לקבלו. זאת ועוד: כאשר תוצר הפיתוח מוגן ויש תמריץ להשקעות רחבות היקף יש תמריץ להשקיע כסף רב כדי ליצור מוצרים איכותיים .
ההשקעה בתוכנה כוללת כתיבה, עריכה, תכנון, יישום ופיתוח קוד; וכן השקעה רבה לבדיקת תוכנה, de-bugging, ותחזוקה של הקוד. הגנת הקוד משקפת את ההשקעה הגדולה בכל האלמנטים האלו. מסיבות אלו יש להגן על תוכנה הגנה כזו אשר תאפשר ליוצר לקבל החזר על השקעתו ואשר תתמרץ ביצוע השקעות בפיתוח ויצירת תוכנות.
אולם, האם הסתרת הקוד היא הדרך המתאימה להגנה זו? הסתרת הקוד יוצרת כשלים חדשים: הסתרת הקוד מאפשרת הסתרה של העתקות קוד מפירות (היות והקוד מוסתר לא רואים אם הוא כולל קוד שמישהו אחר כתב).
שימוש והעתקה מפרים, יוצרים מצב בפועל בו הגנת זכויות היוצרים רחבה מהגנת פטנט: קיימת הגנה דה-פקטו הדומה לפטנט, אך אין חובת גילוי כנדרש לצורך רישום פטנט .